ארובה – מקום בו נוצרים גזים או עשן, דורש התקן המאפשר את פליטתם הרחק ממקום ייצורם. הגזים והעשן הינם רעילים ויכולים להיווצר מתנור, קמין, כיריים וכד'. התקן הארובה מאפשר פליטת מזהמים אלו ועושה שימוש באפקט ארובה.

היסטוריה – אנו עדים לאוורור ארובות תעשייתי עוד מימי הרומאים (מהמאה השמינית לפנה"ס ועד למאה החמישית לספירה). הרומאים עשו שימוש בארובות לצורך אוורור המאפיות. מאוחר יותר, במאה השניים עשר, הוקמו ארובות במבני מגורים בצפון אירופה, אבל, רק קרוב למהפכה התעשייתית שכיחות הארובות גדלה והתפשטה לבתים פרטיים, הדבר אפשר אפיה ביתית ופיזור העשן. בתחילה, הארובות היו עשויות עץ או בוץ ובהמשך התפתחו לארובות אבן. בצפון אירופה, ישנן עדויות לבניית ארובות כמעט אופקיות לאורך של כשלושה ק"מ, ארובות אלו הרחיקו עשן וגזים רעילים ממרכזי הערים.

לעומת הארובות האופקיות, ישנה חשיבות לקביעת גובה ויכולת אוורור ארובה וזאת עושים באמצעות חישוב מתמטי. לארובה שני חלקים, גובה פיזי – המבנה הפיזי של הארובה, וגובה וירטואלי אפקטיבי המשמש למידול פיזור זיהום האוויר תוך התחשבות בכמות ומקור העשן/גז, כיווני רוחות, מזג אוויר לצורך מיצוב אפקט הארובה.

אפקט ארובה – אוורור ארובה לא יעיל, לא רק שלא יפנה את המזהמים אף יכול לגרום לנזק הפוך בכך שהמזהמים ישאבו פנימה לתוך המקום אותנו רצינו לאוורר. ולכן, לצורך חישוב הגובה הווירטואלי של הארובה עושים שימוש בתופעה פיזיקלית תרמו דינמית – הגז או העשן נשאבים כלפי מעלה בתוך הארובה באמצעות תופעה של אוויר חם העולה כלפי מעלה (אגב, רואים זאת לעיתים אצל עופות ודאונים כיצד הם מטפסים מעלה ללא תזוזת כנפיים או מנוע...)

כתוצאה מעליית טמפרטורת האוויר בתחתית הארובה, צפיפות האוויר יורדת וכך מתרחשת התופעה בה עולה הגז או העשן בארובה. כאן נכנסת משוואת "ברנולי" לעזרת מתכנן הארובה, או במילים פשוטות – הפרש לחץ האוויר בתחתית הארובה לעומת לחץ האוויר מחוץ לארובה גורם לטרמיקה והוצאת הגז / עשן למעלה מהארובה.

אנו בני מאירי פתרונות אוורור, החל משנת 1995 מתכננים ובונים ארובות ייעודיות בהתאם לדרישות הלקוח בהתאם ותחת תקנות המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות. אנו רואים למטרה את צמצום ומניעת זיהום האוויר תוך מתן פתרונות לטיהור ואוורור בתי עסק, מטבחים תעשייתיים, מפעלים וחניונים סגורים.